דפי הנצחה

את ראש חודש אדר נהוג לציין בשמחה והפעם ציינו אותו בדברי פרידה ממך, דן יקר.

חבר לעבודה הוא בדרך כלל חבר לחיים.

בחדר המורים של בית ספר שק"ד הכרנו, כמורים לאנגלית. כשהגעתי, כבר היית רכז מקצוע ומורה מנוסה וותיק.

שנינו נולדנו בארצות הברית ומצאנו את עצמנו בשלוחות, וכמו כל דוברי האנגלית, התחברנו גם כאן.

נולדת בבוסטון למשפחה יהודית-חילונית, למדת בבית ספר יוקרתי והצטרפת בנעוריך ל'שומר הדתי', שם פגשת את המדריך ראובן ארצי ז"ל, ובהשפעתו הצטרפת להכשרה. פגשת את זהבה, התחתנתם, נולד בנכם הבכור ואיתו ועם חברי הגרעין האמריקאי עליתם לארץ, לקיבוץ שלוחות. כאן הגשמת את האידיאלים שהובילו אותך לקיבוץ. עבדת בלול ובכרם, ובמקביל המשכת בלימודי היסטוריה לתואר שני באוניברסיטת תל אביב והפכת לסטודנט נצחי עד יומך האחרון. הלימודים הסבו לך אושר רב.

הקיבוץ היה מאוד חשוב לך. לא הפסדת אספות, היית מעורב ודעותיך היו נשמעות בנחרצות. את תהליך השינוי כאבת מאוד וניסית בכל כוחך למנוע אותו.

ארץ ישראל השלמה הייתה בדמך. תפילה, קיום מצוות ולימוד תורה היו חלק חשוב מחיי היום-יום שלך, והמשפחה הייתה מרכז חייך. היית גאה בילדיך, בנכדיך ובניניך, וזכית לחגוג את מסיבת יום הולדת ה-85 המשותפת, לזהבה ולך, רק שבוע לפני לכתך.

משפחת ולס יקרה - זהבה, אורי, תקווה, גבריאל, בת ציון, עטרה וכל בני המשפחה היקרים.

למרות שהחיים מעכשיו לא יהיו עבורכם כפי שהיו, אני בטוחה שתתמכו אחד בשני ובעיקר באמא שזקוקה לכם כעת יותר. גם אנחנו, החברים בשלוחות, נעשה כמיטב יכולתנו.

פרשת 'תרומה' שנקראה בשבת שלאחר לכתך, נפתחת במילים "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".

דן, תרמת את תרומתך לארץ, למדינה, לקיבוץ, לחינוך הדור הצעיר ולמשפחה. עשית ככל אשר יכולת, ככל אשר נדב ליבך. תודה על הכול. בשלוחות תיזכר לעד כקיבוצניק אידיאליסט וכחבר נאמן לדרך הקיבוץ הדתי

נוח על משכבך בשלום