דפי הנצחה

אסתר דישון חייתה עד גיל 98.

כל חייה הייתה פעילה, יוזמת ויוצרת למען הקהילה, במסירות ובנועם לב. הייתה אישה חכמה, מלאת חוכמת חיים, סקרנית ומתעניינת. למרות שעזבה את בית הורייה בגיל 13 עדיין זכרה המון פתגמים ומשפטי חוכמה ביידיש וידעה להשתמש בהם בצורה קולעת בכל מצב.

בשנות חייה המוקדמות עברה הרבה תהפוכות ואתגרים.

אסתר נולדה בברלין אשר בגרמניה, בת להורים מהגרים מפולין. בזמן המלחמה המשפחה הוגלתה לפולין. אמה של אסתר שמה את נפשה בכפה והשיגה לאסתר ויזה לארץ ישראל.  אסתר חצתה את אירופה שהייתה כבר במלחמה והגיעה לנמל חיפה בתענית אסתר 1940.  מאז לא פגשת את הוריה ואחותה - שלושתם נספו בשואה.

יחד עם אחיה הבכור שעלה מעט אחריה והצטרף לקבוצת סעד נשארו יחידים ממשפחתה - משפחת לייבלר.

נקלטה בארץ ישראל בביתה של דודה רוזה (אשר לימים הייתה לילדי דישון כמו סבתא) ולאחר כשנתיים עברה לתל אביב ולמדה את מקצוע התפירה בבית צעירות מזרחי.

ב-1945 אסתר הצטרפה לקבוצת שלוחות אשר עוד ישבה בפרדס חנה. שם פגשה את יצחק. בשנת 1947 אסתר ויצחק התחתנו וביחד הקימו את שבט הדישונים עם 5 ילדים והרבה נכדים ונינים. אסתר ויצחק חיו ביחד 73 שנים עד שנפרדו לפני 3.5 שנים עם מותו של יצחק. ביחד היו גם ממקימי קיבוץ שלוחות ומעמודי התווך של הקהילה.

במשך השנים אסתר עבדה במגוון עבודות - בתפירה, אח"כ מונתה להיות מחסנאית מכולת (אקונומית בימינו) והייתה אמונה על כלכלת חברי הקיבוץ בתקופה של צנע, בה היה קשה להשיג מספיק מוצרי מזון, ותמיד דאגה שהבחורים שעובדים קשה לא אוכלים מספיק.

לאחר מכן אסתר הייתה מחסנאית בגדים, הרבה שנים.

בהמשך אסתר חזרה לעבוד בתפירה. היו לה ידי זהב והיא תפרה בין השאר ווילונות, שמלות כלה, תיקים לטליתות ותפילין ואף חופה לחתונות.

היו לה ידיים טובות, ותמיד עבדה מקצועי ומדוייק "כמו שצריך".  עבדת בתפירה עד גיל 90 , וגם כאשר כבר ביקשה לפרוש עוד ביקשו ממך להישאר.

במשך עשרות שנים היו אסתר ויצחק עמודי התווך של החברה קדישא בשלוחות. אף כי כמעט ולא דיברו על כך, עשו מעשי חסד לרוב.

יחד עם תבונת הכפיים של אסתר, היא היתה חכמה וחדה, ולא הפסיקה ללמוד כמעט עד יומה האחרון, בגיל 97 עוד השתתפה באופן פעיל בשיעורים בבית דורות, פתרה תשבצים, קראה את העיתון, וניהלה את חייה באופן עצמאי והקפידה לעשות את הקניות במרכולית בעצמה.

היתה גם חברת קיבוץ פעילה, חברה בוועדות, חברת מזכירות, משתתפת קבועה באסיפות חברים. למרות שהיו מדור המייסדים אסתר ויצחק תמכו בתהליכי השינוי וההתחדשות של הקיבוץ - עדות לפתיחות ולגמישות המחשבתית וגם לפרגמטיות גם בגיל מאוד מתקדם.

אסתר הזדהתה זהות מוחלטת עם הקיבוץ לו קראה "הקבוצה" ותמיד אמרה הקבוצה זו אני.