דפי הנצחה

חנה נולדה ב 1933 בוורשה, בת שישית וצעירה לחמישה אחים ואחיות, למשפחה ציונית.

בשנת 1935, בהיותה בת שנתיים, המשפחה עולה לארץ ומצטרפת לקבוצת המייסדים של כפר אתא.

סמוך לעליית המשפחה, מתה עליה אימה ואביה מתחתן בשנית ונולדים להם עוד שני ילדים.

כאחד מפרנסי הכפר, אביה יוצא לפולין עם משלחת של פעילים, לגיוס תרומות להקמת יישוב של חקלאים דתיים בארץ ישראל.

חנה למדה בביה"ס 'יבנה' בכפר ואת ילדותה היא מעבירה בעבודה במשקים החקלאיים ובחבורת בני עקיבא.

בשנת 1951, בהיותה בת 18, היא מגיעה לשלוחות יחד עם קבוצה של בני עקיבא.

בשלוחות היא פוגשת את אברהם שהגיע שנה קודם בקבוצה של ילדי עליית הנוער שרבים מהם 'ילדי טהרן'.

חנה מצטרפת לקבוצת בחורות שעבדו וניהלו את משתלת הוורדים. מידי בוקר היו משכימות קום, לקטוף את הוורדים, למיין את הפרחים ולאורזם. יחד איתה עבדו חסידה לנדאו ופנינה מודלין זיכרונן לברכה.

איתן, היו משכימים מספר חברים, 'לשמור עליהן' ובעיקר לחזר אחרי חנה שנודעה בחינה הרב.

חיזוריהם לא הועילו ובשנת 1954 אברהם וחנה נישאים.

עם השנים נולדים להם חמישה ילדים: דורית, אמיר, ורדית, איילת ורחל. חנה דאגה מאוד לילדיה ולא חסכה מאמצים לדאוג להתפתחותם ולחינוכם.

לימים, נסגרה משתלת הוורדים וחנה עברה לעבוד במטע, יד ימינו של אורי לנדאו ז"ל.

במטע חנה עבדה בכל העבודות: בקטיף הרימונים, הייתה אחראית על המיון והאריזה בסככה.

בזיתים הייתה אחראית על קבוצת המוסקים ואנחנו הילדים היינו נשמעים להוראותיה.

לימים חנה התמחתה בהדברת 'סס הנמר' בזיתים.

חנה נודעה בכוחה הפיזי הרב ובחריצות אין קץ. יחד עם ברכה גורן ושרי לוטן זיכרונן לברכה הן היו קבוצת חברות שדרשו לעבוד בחקלאות בכל עבודה כולל נהיגה בטרקטור, בדיוק כמו החברים.

אברהם סיפר לי שבאחת האסיפות שעסקו בעבודת החברות, התלוננו חלקן, שאין לדרוש מהחברות לעבוד בכל עבודה. "מה אתם רוצים? אנחנו לא יכולות לעבוד כמו חנה קאופמן" טענו.

עוד סיפר לי, שלעיתים היה לוקח את הילדים למטע אחר הצהריים, על מנת שיספיקו לראות את חנה טרם יחזרו לישון בבית הילדים.

לימים, שהעבודה במטע קשתה עליה, עברה לעבוד ב'תור בוקר', במטבח ואף במחסן הבגדים.

בזיכרוני נותרת תמונתה של חנה:

אישה חזקה, לבושה מכנסיים קצרים וחולצה ללא שרוולים, כובע רחב שוליים לראשה ונעליים גבוהות על רגליה, רוכבת על אופניים בדרך למטע...