דפי הנצחה

טובה לבית יורמן נולדה בדנמרק. דברים רבים שחוותה בביתה סימנו את מה שתעשה בבגרותה.

אביה אליעזר, שסיים לימודי רבנות בקלן שבגרמניה, קיבל משרת הוראה בדנמרק, שם גם הכיר את אשתו מרים. לאחר כמה שנים עברה המשפחה הצעירה לבאזל, שם ניהל האב בית יתומים יהודי. בתקופת מלחמת העולם השנייה קלט בית היתומים ילדים שהוריהם נשלחו להשמדה. המשפחה התגוררה בבית היתומים ובו נולדה אחותה של טובה - נעמי.

טובה עבדה אף היא עם הצעירים שהגיעו ממחנות ריכוז. תקופה מסוימת שהתה בבלגיה וטיפלה בילדים יהודים יתומים וכשחזרה לשוויץ, הצטרפה לתנועה שארגנה ברית הנוער. בהשפעת שליח מטירת צבי, הגיעו טובה ונעמי להחלטה לעלות לארץ ולהצטרף לאחד הקיבוצים הדתיים.

ב-1949 הגיעו לנמל חיפה, שם חיכו להם חברים משלוחות וליוו אותן עד קיבוץ מסילות ומשם ברגל לשלוחות. כעבור שלוש שנים נישאה לרפאל בייפוס ובהמשך נולדו להם ארבעה ילדים. טובה עבדה ברוב שנותיה בחינוך והפכה למטפלת מיתולוגית. כאם וכמטפלת הייתה קשוחה, אך הראתה את אהבתה בהמון טיפוח, תרבות וחום שהעניקה. היא העבירה לילדי הקיבוץ את אהבת הטיולים, וגם המוסיקה עליה גדלה ליוותה אותה בעבודתה וכתחביב. היא שרה עם הילדים קאנונים, ובכל בוקר כשחזרו מן התפילה לארוחת הבוקר, קידמה את פניהם מוסיקה קלאסית, שעד היום זכורה להם. טובה לימדה נגינה בחלילית, הקימה מקהלה ושרה במקהלה האזורית.

טובה הייתה אשת אשכולות: ציירה ואיירה, כתבה לילדי בית הילדים הצגות וביימה.

טובה הייתה ידועה כמספרת סיפורים מופלאה. ילדי שלוחות לדורותיהם נהנו מכך, וכמובן גם ילדיה ונכדיה. אחרי שגדלו יילדיה, נוספו למשפחה שתי אחיות - שולה ומיה. זה לא היה קל, אך טובה עשתה הכול כדי שיהיה להן טוב.

השנים האחרונות היו קשות לטובה ורפאל. לאחר מותו של רפאל, שהתה טובה ב"עטרת צבי" שבטירת צבי, וזכתה גם שם לטיפול מסור.